חוק גיוס חובה
חוק שירות ביטחון , התשמ"ו-1986 הוא החוק המסדיר את ההוראות בדבר גיוס לצה"ל. החוק הוא ממשיך דרכם של חוק שירות ביטחון, התש"ט-1949 ושל חוק שירות ביטחון , התשי"ט-1959. עם חקיקתו של חוק שירות המילואים בשנת 2008, עברו אליו מרבית ההוראות העוסקות בשירות המילואים, ואילו בחוק שירות ביטחון נותרו הוראות העוסקות בשירות סדיר והוראות כלליות הרלוונטיות לשני סוגי השירותים.
גיוס בנות לצה"ל
צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם שמגייס נשים מכוח חוק גיוס חובה, את ההחלטה לגייס נשים לצה"ל במסגרת "חוק גיוס חובה" נימק ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בשני נימוקים: ראשית, גיוס חובה שירת ומשרת את צורכי הביטחון של המדינה הצעירה שזקוקה לכל כוח אדם אפשרי, שנית, החלטה זו התקבלה בעקבות מחויבות הצבא לעקרון השוויון, שהוא עקרון משמעותי במדינת ישראל כבר מימי חזון המדינה.
שירות נשים בצה"ל הוחלט מאז שנת 1949 בחוק שירות הביטחון על גלגוליו וכיום-בחוק שירות הביטחון המבוסס על התפיסה הערכית של מודל צבא העם.
נשים הן 22% ממצבת הכוח הסדיר בצה"ל ומחזיקות בנתוני גיוס נמוכים למדי – 42% מהנשים אינן מתגייסות .עד שנת 1987 היו קבועות בחוק ובתקנות שירות הביטחון שנגזרו ממנו הגבלות על שירות נשים בצה"ל, שבאו לידי ביטוי במניית תפקידים שבהם נשים מורשות לשרת ובהגדרת קטגוריות ומקצועות הסגורים לפני נשים.
שני טעמים אלה של דוד בן גוריון נתפסים כיום כעקרונות הבסיסיים של "צבא העם", כפי שנהוג להגדיר אותו. עקרונות המבטאים את תפיסתו של צה"ל הרואה בשוויון ערך יסוד לזהותו, ויותר מזה, שותפות הנשים בנטל הביטחון מבטאת בעיקר את ההכרח למצות את כל המשאבים האנושיים שקיימים, וזה מתוך ההבנה שעוצמתו של צה"ל טמונה במיצוי המשאב האנושי. בשנת 1987 בוטל הסעיף והוסרו הגבלות החקיקה על התפקידים, אך לא נקבע בחוק יעד מהותי או כמותי לשוויון בשירות.
בג"ץ אליס מילר
נקודת ציון בולטת שהשפיעה על שילוב הנשים ומיצוי שירותן הייתה פסיקת בג"ץ בעניין אליס מילר ב- 1995 ,שקבעה כי נשים זכאיות לשוויון הזדמנויות פורמלי ומהותי בשירותן הצבאי, והובילה לפתיחת תפקידי לחימה לפני נשים. ברוח הפסיקה התקבל תיקון לחוק בשנת 2000, שקבע כי לכל אישה זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.
באופן רשמי כיום 92% מהמקצועות בצה"ל פתוחים לפני נשים, אך בסקר שערך הצבא בשנת 2008 נמצא כי כמחצית המקצועות בצבא הם "גבריים", דהיינו מקצועות שבהם משובצים גברים בלבד או בעיקר גברים. החלטה נוספת משנת 2000 נוגעת להרחבת שיבוץ הנשים במערך המילואים. בשנת 2010 הן היו 13% ממערך המילואים , אך רק 1% מהמשרתים במילואים בפועל.
אך בנוסף חשוב להבין, שנשים מגויסות מכוח חוק גיוס חובה במסגרת "צבע העם" לא מבטיח להן שוויון פורמלי, וקל וחומר שוויון מהותי.
בכל הקשור לשיבוצן ביחידות ולאופי היחידות שפתוחות בפניהן המציאות קצת אחרת, והיא נקבעת בעיקר לפי צורכי השעה ולפי סטריאוטיפים מגדריים בנוגע לתפקידים הנחשבים "נשיים".
נקודת המפנה בעניין התפקידים של נשים בצה"ל הגיעה בעקבות "בג"ץ אליס מילר"- פנייתה של המלש"בית אליס מילר לבג"ץ הובילה לשוויון הזדמנויות פורמלי ומהותי בשירותן הצבאי של הנשים, וכי מדיניות צה"ל לסגור בפניהן תפקידים נחשבים ומשמעותיים היא מדיניות פסולה.
מי היא אליס מילר?
אליס מילר היא מהנדסת אווירונאוטיקה ובעלת רישיון טיס אזרחי דרום אפריקאי, שנאבקה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים באמצעות עתירה לבג"ץ.
היא עלתה לישראל ב-1979 מדרום אפריקה בגיל שש וגדלה בהוד השרון, אחרי ששוכנה במרכז קליטה ברעננה. בשל שאיפתה להיות אסטרונאוטית למדה תעופה ואווירונאוטיקה ולאחר תום לימודיה הגבוהים, אף קיבלה רישיון טיס אזרחי בדרום אפריקה. בשל כך, גם הייתה מעוניינת להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר, אולם בקשתה נדחתה על הסף, עקב היותה אישה.
בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ נגד משרד הביטחון ונגד צה"ל בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס וזאת רק משום היותה אישה. עתירתה של מילר נתקבלה על ידי בג"ץ, אולם היא עצמה לא צלחה את הבחינות שנערכו בשלב המיון, בשל "מוטיבציית יתר". מילר סיימה תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה ושימשה כקצינה בחיל האוויר. תפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה גם לימודי תואר שני במינהל עסקים בפקולטה לניהול - בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת תל אביב, אותו סיימה בשנת 2006.
ב-8 בנובמבר 1995 הוגשה עתירתה של אליס מילר לבג"ץ על ידי האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שלפי עדותה אמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים.
בעקבות העתירה נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, קורס חובלים, קורסים שונים בחיל התותחנים, מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי ומשמר הגבול. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר 2000, השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של חיילת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי שר הביטחון. מאז שנתקבלה העתירה, התקבלו נשים לקורס טיס, שדרישותיו הותאמו ליכולותיו, ומקצתן סיימו אותו בהצלחה. כך, ב-2001 הפכה רוני צוקרמן לטייסת הקרב הראשונה בצה"ל. בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון, שאותו יזמה ח"כ נעמי חזן בעקבות פרשת אליס מילר, והוא קובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.
על פי פסיקתה של אליס מילר זה השפיעה השפעה עמוקה על מגוון היחידות בצה"ל, צה"ל הונחה לפתוח לשירות נשים גם את היחידות שנתפסו כיחידות המתאימות לגברים.
פסיקה זו הייתה משמעותית ביותר, כיוון שבעקבות פסיקה זו הורה בית המשפט לצה"ל לשלב נשים בשורותיו לא רק בהתאם לצורכי הביטחון הנגזרים מצורכי השעה, אלא גם בכפוף למחויבות מהותית לשוויון.
מאז ועד היום בעקבות פסיקת בג"ץ, ובעקבות התיקון שנקבע בחוק שירות הביטחון נקבע כי לכל אישה זכות שווה לזכותו של הגבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי.
התפקיד הראשון בצבא שנפתח לאחר הפסיקה גם לנשים, היה טיס, ואחריו נפתחו בהדרגה 14 תפקידים נוספים לנשים: לוחמות במג"ב, חובלות, לוחמות קרקל ועוד. הבעיה האמיתית מתעוררת כעת. במקביל לפתיחת עוד ועוד יחידות לשירות נשים בעקבות פסיקת בג"ץ, הלך ועלה משקלם של חובשי הכיפות הסרוגות בקרב הקצונה והלוחמה, וכן עלה גם מספר המתגייסים החרדים, ובעקבות כך נוצרה התנגשות. ההתנגשות בין "המהפכה המגדרית" לבין דרישותיהם של החיילים הדתיים הפכה לבלתי נמנעת, הבעיה שנוצרה הייתה גדולה וקשה לפתירה. תגובתו של צה"ל להתנגשות שנוצרה הייתה קביעת כללים לשירות משותף שאותם יעגן צה"ל בפקודה.
פקודה זו נקראה "פקודת השילוב הראוי", בפקודה זו נקבעו מגורים נפרדים והגבלות צניעות. פקודה זו כללה גם את פירוט זכויות החיילים הדתיים, כמו הימנעות מפעילויות משותפות עם נשים או כל מפגש עם נשים במסגרת הצבאית.
ככל שעבר הזמן מספר התלונות של נשים על פרשנויות פוגעניות של הפקודה שצה"ל הוציא, פקודה שנתפסה על ידי הנשים פקודה היוצרת אפליה של חיילות והוחלט להשהות אותה לזמן מה.
גיוס נשים והחברה הדתית
הדיון על הפקודה הפך למאבק רציני בין הציונות הדתית לבין ארגוני הנשים, והוא בא לידי ביטוי גם במובן הפורמלי מול גורמי הצבא וגם בקמפיין ציבורי נרחב.
עלונים חולקו במסגרת הקמפיין עם כותרות כמו "הצבא הוא לא כלי לקידום אג'נדות- הוא צבא העם". בעלון אחר פורסם מאמר המסביר על פגיעת מגמת "השירות המשותף".
סביב הסוגיה הזו נוצר דיון רציני באשר לשאלה: האם יש לגייס נשים גם במחיר הפסד של מספר רב של חיילים דתיים או חרדים שהצבא זקוק להם? או שאולי במצב שאנו נמצאים בו עדיף לפגוע בשוויון ובזכויות הנשים?
החיילים הדתיים מתנגדים לשרת בצה"ל יחד עם הנשים כיון שהדבר מהווה עבורם בעיה הלכתית. גיוס נשים לצה"ל הוא דבר המנוגד לתפיסתם של הרבנים הגדולים ומנוגד לתפיסתה של תורת ישראל.
הדתיים מתבססים על התורה, סיפוריה ופסיקות החכמים- שעל פיהם אין לקשר את הנשים לצבא או לכל דבר הקשור ללחימה- "דרכו של איש לכבוש ולא דרכה של אישה"- רק על האיש מוטלת החובה של כיבוש הארץ והאישה פטורה לגמרי מדבר זה. כמו כן, השתתפותה של אישה בלחימה זו עבירה על "איסור נשיאת כלי נשק על ידי אישה"- האיסור הוא על לבישת כלי מלחמה שהם נחשבים כ"כלי גבר". דבר זה בעייתי כמו שגבר ילבש בגדי אישה, יתקשט ויענוד תכשיטי זהב ופנינים. יותר מזה, ישנם רבנים הטוענים שלא רק שאסור לאישה לקחת חלק בלחימה, יש גם בעיה בשירות צבאי בתפקידים עורפיים (=לא קרביים). הרבנים מסבירים כי נכון שבעבר הצטוו גם הנשים במלחמות מצווה- גם כן לצאת למלחמה ,אבל תפקידן כמובן לא היה להילחם- הנשים יצאו במטרה לבשל ולכבס ללוחמים, וכמובן שהכל נעשה בצניעות רבה. ישנם רבנים הטוענים כי גם לתפקידים עורפיים כדאי לא לגייס נשים מתוך רצון לשמור על כבודן של הנשים "כבודה בת מלך פנימה".
גם בקרב הדתיים ישנם מחלוקות בנוגע להיקף האיסור, ישנם דעות שונות בנושא גיוס הנשים בהתאם לזרמים השונים ביהדות.
ארגון "אלומה"
ארגון "אלומה" הוא ביטוי מצוין להשקפות השונות גם בקרב הדתיים, ארגון אלומה הינו ארגון הלוקח אחריות על נושא גיוס הנשים לצה"ל. מקימי "אלומה" טוענים כי "אנו מאמינים וגם אלפי הבנות הדתיות שהתגייסו ומתגייסות לצה"ל מאמינות שניתן לתת אמון ביכולתנו לגבש זהות דתית שומרת תורה ומצוות בכל סביבה, ומתוך מחויבות למדינת ישראל". לתפיסתם של מקימי "אלומה" הפתרון לאתגרים הכרוכים בשירות הצבאי או בשירות הלאומי לא טמון בהתבדלות ובטח שלא בחיזוק חממה נפרדת, אלא דווקא בבניה של מערכת חינוכית המאפשרת לחנך למורכבות וליכולת להתמודד עם העולם הגדול ועם הקשיים שנמצאים בו.
בעד ונגד שילוב נשים בתפקידים קרביים
למרות שהן יכולות לסחוב מאג, לרוץ עם אלונקה על הכתף, לצלוף במחבלים ולפקד על פלוגות שלמות, יש כאלה שחושבים שנשים לוחמות זו טעות אחת גדולה.
צה"ל הקים את גדוד "אריות הירדן", גדוד חי"ר משולב אשר פועל בשטחי בקעת הירדן. על פי מידע שפרסם צה"ל, מהלך זה יצא לפועל בעקבות עליה משמעותית במוטיבציה של בנות לשרת בתפקידי לוחמה ובהתאם לכך, נערכו גם מספר שינויים בתהליכי המיון וההתאמה המקדימים של הנערות לפני גיוס (גיבוש לוחמות, מכינת לוחמות).
עם זאת, למרות העלייה במוטיבציה הנשית לשרת בקרבי, עדיין נשמעים קולות שקוראים להפסיק את שילוב הנשים בלוחמה. על פי מחקרים שונים שפורסמו בשנים אחרונות, מהלך זה מזיק לנשים ופוגע בהן פיזית (פריצות דיסק, פגיעה חמורה בפוריות עקב מחסור בהיגיינה). מעבר לכך, נטען כי מהלך זה פוגע גם ביכולותיו הצבאיות של צה"ל, שכביכול מוריד את דרישותיו הפיזיות כדי למנוע פציעה של נשים בשורותיו.
בפז"ם דיברנו על הסטטוס שפרסמה בפייסבוק סמל ספיר אבוטבול, לוחמת בגדוד קרקל. בדבריה היא תיארה הפגנת זלזול בוטה מצד אזרחים וחיילים כלפי לוחמות צה"ל, בכל מה שקשור ליכולות הפיזיות או לרמת הפעילות והמבצעיות שלהן: "בצבא יש אנשים שמסתכלים עלינו מלמעלה. אתה בן ואני בת, אבל שנינו קרענו את התחת". הפוסט זכה לכמעט 14 אלף לייקים ומעל ל-700 תגובות תומכות: "כל הכבוד לך, את ראויה להערכה!".
קיים פער בין יכולותיהן הפיזיות של נשים לעומת גברים. מחקרים חשפו כי בתחום של סיבולת לב ריאה, ביצועי הנשים היו נמוכים בכ-33% מביצועי הגברים שהשתתפו במחקר. בנוסף לזאת, מסת השריר של הנשים הייתה נמוכה מזו של הגברים. אך לפני שאנו מאמצים לחיקנו את הממצאים הללו, בואו נזכור שמחקרים, עדיין ביסודם, מבוססים על סטטיסטיקות ולעיתים על קביעת הנחות כוללניות, אשר לא תמיד עולות בקנה אחד עם האינדיבידואל. לשם כך, השכילו בצהל כיום לשלוח בצו הראשון, אפשרות לבנות אשר מעוניינות להשתלב בתפקידים קרביים לעבור. מבחני כושר כתנאי לקבלתן ליחידות הקרביות. צה"ל מצהיר כי הוא אינו עושה הנחות והדרישות מאותן בנות, זהות לדרישות מהבנים המיועדים לשרת לצידן. זהו בעצם פתרון אשר מספק את שני הצדדים. מצד אחד, צה"ל נאמן לממצאים הרפואיים אשר קיימים לגבי כושרן הגופני של הנשים, אך מצד שני, אינו סוגר הרמטית את האפשרות של אותן נשים להשתלב בתפקידים קרביים, אשר רבות מהן עוברות בהצלחה, ומתקדמות לתפקידי פיקוד משמעותיים באותן יחידות קרביות. צה"ל אינו הצבא היחיד בעולם הפועל לשילוב נשים במסלולים קרביים. מדינות מפותחות כגון נורבגיה, בלגיה, קנדה ודנמרק פתחו כבר מזמן בפני נשים את כל תחומי ההתמחויות, כולל התמחויות קרב.
לעומת זאת כשמסתכלים לאורך ההיסטוריה,אנו מגלים שנשים, מקדמת דנא, לא זכו לשוויון הזדמנויות כפי שהיו לגבר. תפקידן המסורתי של נשים כאמהות, תפקידן הביולוגי למשך המין האנושי, שימור הסטריאוטיפ של אידיאלו הנשי(רגישות, עדינות, כניעה ותלות) ומנגד שימור תפקידם החברתי הבלעדי של הגברים כלוחמים המנגדים על אישה, ושימור הסטריאוטיפ של אידיאל הגברי (חזק,שולט,אלים)- נכנסו לתודעה העמוקה של המין האנושי- ובכל זמן ובכל מקום.
אך אנו יודעים היום, שבאותו קצב מהיר שבו מתפתחת הטכנולוגיה והמודרניזציה במאות האחרונות- כך באותה מהירות מתנפצים כל אותם המיתוסים עליהם ביססו את חייהם שנים רבות תרבויות ועמים שלמים.
פיתוחים מדעיים ותהליכים שונים בהבנת האדם הסביבה משניםאת פני המציאות המקובלת תכופות, ובעקבותיהם- משנים את פני המציאות ומאלצת את המין האנושי להתרגל למציאות חדשה שנתגלתה.
היום, גם גופים השמרניים ביותר, מבינים שאין להם ברירה, אלא להשלים עם המציאות הטופחת על פניהם, שכבר לא קיים הבדל ולו הקטן ביותר בין יכולותיהם וכישוריהם של נשים לעומת גברים, למעט מס הבדלים ביולוגים מולדים, אך שעדיין אינם פוגעים ביכולתן של נשים להשתלב בכל תחום בועוסקים כיום גברים- לרבות תפקידים קרביים.
אחת מהעובדות אשר מוכיחה את חוסר יכלתו של הצבא להתמודד עוד מול לחץ החברתי-שוויוני של המסקנות שפורטו לעיל, ואשר מצביעה על כך שצה"ל משכיל היום להבין שאין מנוס, אלא ללכת לכיוון מגמת השוויוניות ההולכת וגדלה, מדברת על כך שכיום 88% מהתפקידים הצבאיים בצה"ל פותחים פורמאלים לשירות נשים. זאת לעומת 73% מהתפקידים לפני עשות ו 56% מהתפקידים לפני שני עשורים.
החלטות בית משפט
בג"ץ קבע כי העתירות נגד אי שילוב נשים בשריון יימחקו, זאת לאור החלטת צה"ל לקיים פיילוט נוסף בנושא. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, הבהירה לעותרות כי "יש החלטה בצה"ל לקיים פיילוט רחב יותר ומקיף יותר. אתם כנראה לא אוהבים את ההחלטה הזאת, אבל יש פה בעצם עתירה ישנה".
בפיילוט הקודם שהוקפא בחן הגיוס למערך הגבולות. הוא אמנם מצריך הכשרה כטנקיסטיות, אך בפועל לא שירתו הנשים כלוחמות, אלא היוו כוח עתודה לכוחות אחרים – בתוך גבולות ישראל. לפני כחודש הודיע הרמטכ"ל כוכבי כי במסגרת פיילוט חדש, יגויסו עשרות נשים לחיל. הגיוס ייערך ככל הנראה באוגוסט או בנובמבר, ויאפשר פרק תעסוקה מבצעית ארוך יותר בגבול מצרים, בהשוואה לחודשים הספורים של משימות מבצעיות שניתנו עד כה בפיילוט.
בשל ההחלטה על הפיילוט החדש, פנתה הבוקר חיות לסנגור של העותרות, עו"ד ינור ברטנטל, ואמרה כי "העתירות שלכם הן עתירות לא מעודכנות", ותהתה: "מדוע לא פניתם קודם כל לצה"ל?".
"אם אתם רוצים לתקוף את עצם קיום הפיילוט, אתם צריכים להציג את הטענות שלכם קודם כל לצבא, לפני שאתם באים לתקוף את העתירה הזאת", קבעה חיות. לבסוף פסק בג"ץ בהרכב של שלוש שופטות, חיות, השופטת ענת ברון והשופטת יעל וילנר, כי "העתירה הזאת, כשהיא תוקפת את ההחלטה החדשה – היא לא בשלה לדיון".
לסיכום מגמת העלייה בשילוב נשים במערך הלוחם, מצביעה בברור על ההבנה של גורמים צבאיים שניתן כיום יותר ויותר לשלב נשים בעוד תפקידים ובעוד תחומים. אל תתפלאו עם בעשור הבא יפתחו בפני נשים גם 12% הנותרים.
דברי יועצת המטכ"ל לענייני נשים: " 12 האחוזים, אשר עדיין אינם פתוחים בפני נשים, צפויים להיפתח בעתיד במסגרת עבודת מטה שוטפת המתנהלת כיום לפתיחתם בתנאים המאפשרים סביבת הצלחה לנשים."
אז גם אם לחלק מאיתנו נשאר איזשהו שביב מחשבה, אשר מוריד מערך היכולת של נשים לעומת גברים- הרי שעלינו להתפכח, להודות ולהכיר במציאות הברורה- שעידן החושך תם וכי אין מקום לחוסר שוויוניות.
יחידות ותפקידים קרביים שונים אשר עדיין סגורים הרמטית בפני נשים ללא סיבה מוצדקת וללא מתן הזדמנות ולו הקטנה ביותר להתקבל אליהן, הינן עדות לאפליה משוועת כלפי הנשים ולטמטום האנושי שעודנו מהדהד בראשנן.
https://www.zomet.org.il/?CategoryID=282&ArticleID=376
https://www.idi.org.il/parliaments/22242/22247
https://toravoda.org.il/גיוס-בנות-לשרות-לאומי-ולצהל/
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A1_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8
